היום שאחרי הגירושין

"שומעת? אני יושבת עכשיו במסעדה, לפני כמה דקות הזמנתי מהמלצר אבטיח עם בולגרית. לא
זוכרת מתי פעם אחרונה עשיתי את זה, מסתכלת מהופנטת על השמש האדומה שבדיוק שוקעת.. גם את זה אני לא זוכרת מתי עשיתי… וחוץ מזה את יודעת מה אני עושה? כלום! פשוט כלום! תודה לך, אין עלייך".
גם הודעות משמחות כאלה אני מקבלת כל כמה זמן מלקוחות שלי, אימהות שכל כך היו עסוקות אחרי הגירושין בלהשאיר את הילדים אצלן כמה שיותר, כי הרי אם אני לא אימא 24/7 וכל הזמן עם הילדים שלי, אז מי אני בעצם? בטח עכשיו כשכבר אין לי בן זוג.
מה שאני תמיד אומרת לאותן אימהות: "תאפשרו וכמה שיותר – אתן לא מבינות בכלל כמה תצמחו מזה".
לפעמים ממש קשה להן עם זה, לפעמים רק כשהן יושבות בחוף הים לעת ערב מביטות בשמש השוקעת ומחכות לאבטיח עם הבולגרית שיגיע, רק אז הן מבינות. ותאמינו לי, אחר כך הן כבר לא יכולות לחזור אחורה ולחשוב יותר שימי שני ורביעי בלי הילדים הם עונש, כי זאת הופכת להיות מתנה ענקית לעצמן, והאמת? שגם לילדים ולגרוש, לבלות זמן איכות כל כך חשוב ביחד.
רגע לפני השנה החדשה, אם במקרה אתן מכירות אימהות, שקשה להן לשחרר, שמרגישות שהן פחות אימא אם הן מאפשרות לגרוש לקחת את הילדים כמה שיותר, תייגו אותן בפוסט או העבירו בפרטי ותאפשרו להן לכבוד השנה החדשה לקבל את עצמן במתנה.
ואם המילים האלה יצליחו לגעת בהן ולעשות שינוי, אז אני הרווחתי בענק ומה זה נכנסתי לשנה החדשה
ברגל ימין.
שנה טובה ומתוקה ומלאה בזמן איכות עם הילדים ועם עצמכן.